מקומם ומעמדם של הילדים בתהליך הגירושין

 
   
בס"ד
מקומם ומעמדם של הילדים בתהליך הגירושין
מאת: עו"ד אברהם אלטלף, עו"ד ומגשר, מומחה בתחום הדין האישי
 
במסגרת הליכי הגירושין, עולות שאלות משמעותיות הקשורות לילדים המשותפים של בני הזוג. שאלת המשמורת, הסדרי הראיה והיקיפם, דמי המזונות המשולמים עבורם, מיקום המגורים שלהם וכדומה.
כאשר הילדים קטנים, עולות שאלות הנובעות מגילם הצעיר של הילדים, לדוגמא עד כמה הילדים בשלים להסדרי לינה אצל שני ההורים, לשינויים הנובעים  מהסדרי הראיה, מידת  התכיפות של הסדרי הראיה וכדומה. כך גם לענין גובה המזונות המשולמים בגינם ולהוצאות שכל אחד מההורים יכול לקחת על עצמו לשם כיסוי ההוצאות הכרוכות בגידולם של הילדים. לילדים בגיל כזה אין עמדה משל עצמם ויש צורך להבין את מעמדם ורצונם ולהעזר לעיתים בבעלי מקצוע שיחוו דעתם בנושא.
כאשר מדובר בילדים גדולים יותר, במיוחד החל מגיל ההתבגרות והלאה, השאלות הללו מקבלות היבטים שונים, בהתאם לגילם של הילדים ולצרכים שלהם. בגילאים כאלה לילדים יש גם עמדות משל עצמם והם נוטים להביע את רצונותיהם העצמאיים ביחס לסוגיות שונות הנוגעות להם.
יתירה מזו, לעיתים ההורים מגיעים ביניהם להסדר כל שהוא לגבי מי מהילדים, אולם הילדים יוצרים בעצמם, ובהתנהגות שלהם, מציאות שונה לגמרי, ועל ההורים להתמודד עם מציאות זו.
התופעה הזו ידועה גם בקרב משפחות שלא מגיעות להליכי גירושין. ילדים מתבגרים יוצרים לעיתים, בהתנהגותם, מציאות שונה מ"החזון" של ההורים לגביהם. על אחת כמה וכמה כאשר ההורים מתגרשים, והילדים צריכים, ממילא, ליצור לעצמם מציאות חדשה ולהשתלב בסדרי החיים החדשים של המשפחה.
 
במקרים כאלה עולה לא אחת השאלה מי יביא את עמדתם של הילדים אל שולחן המו"מ בין ההורים או אל דוכן בית המשפט או בית הדין אשר אמורים להחליט בשאלות אלה.
 
בישראל, נכון למועד כתיבת מאמר זה, אין מדיניות עיקבית, אחידה וברורה בנושא זה ואין הוראות ספציפיות הקובעות כיצד להתמודד עם שאלות אלה.
באופן כללי ניתן לאמר שעד גיל 6-7 בערך לא מתחשבים בדעתם של הילדים בכלל, מגיל 6-7 והלאה יש מקום לשמוע את רצונם של הילדים אבל לא בהכרח תהיה לכך השפעה, בגילאים גדולים יותר, מגיל 10-11 לערך, ניתן משקל רב יותר לרצונם של הילדים, וככל שהם מתבגרים, מעל גיל 16 בערך לא ניתן לכפות עליהם הסדרים שהם אינם מעונינים בהם.
בישראל נוהג עקרון על, אשר מעניק מעמד מרכזי ומשמעותי ל"טובת הילד". הכוונה היא לדאגה לשלומו ורווחתו של הילד מכל ההיבטים הרלוונטיים, תוך התחשבות בגורמים שונים ומגוונים. לא תמיד טובת הילד משתלבת עם טובת הוריו, או עם הדרך שבה הם רואים את "טובת הילד" ובמקרים כאלה עולות השאלות היותר מורכבות בענין מעמדם ומקומם של הילדים בהליכי הגירושין של ההורים.
 
ניתן לבחון את שאלת מקומם ומעמדם של הילדים בהליכי הגירושין, מתוך התייחסות לדרכים השונות בהן ניתן לנהל הליכי גירושין בישראל.
 
הליכים משפטיים בביהמ"ש ובביה"ד:
כאשר הליכי הגירושין מתנהלים במסגרת הליכים משפטיים בבית המשפט או בבית הדין הרבני, הדיונים מתקיימים בדלתיים סגורות ואין זה מקובל שהילדים מופיעים לדיונים בפני בית המשפט או בית הדין. בבית המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין הרבניים קיימות יחידות סיוע, אשר מורכבות מפסיכולוגיות ועובדות סוציאליות, המוסמכות ומוכשרות לבחון שאלות ריגשיות הקשורות בסכסוכים משפחתיים, ובעיקר במעמדם של הילדים. במקרים הנדרשים, בתי המשפט ובתי הדין נעזרים בחוות הדעת שלהם. כמו כן במקרים מורכבים יותר נעזרים בתי המשפט ובתי הדין בפקידי סעד אשר פוגשים את ההורים ואת הילדים ומעמידים לרשות ביהמ"ש וביה"ד חוות דעת מטעמם. חוות דעת אלה, מגיעות לעיונו של בית המשפט ואז נחשפות גם לעיון הצדדים. בשל העומס הרב של התיקים, לוקח זמן רב עד שמתקבלות חוות דעת אלה.
במקרים בהם עולה שאלה לגבי המסוגלות ההורית של אחד ההורים, לטפל או לקבל למשמורתו את הילדים, ניתן להעזר במומחים, בד"כ באמצעות חוות דעת של מומחים ספציפיים הממונים על ידי בית המשפט להערכת תפקודו של כל אחד מההורים והאינטראקציה שלו עם הילדים.  בהליכים כאלה, נעשים לעיתים נסיונות של כל צד לגרור את הילדים לטובתו, מבלי לשקול את טובת הילדים עצמם ולעיתים תוך הסתה של הילדים כנגד בן הזוג השני. מדובר בהליך ארוך ויקר מאוד, ובסופו של דבר בית המשפט הוא זה שמכריע בעניין בהתאם לשיקול דעתו. הכרעה הקובעת כי לאחד מההורים אין מסוגלות הורית הינה הכרעה קשה הפוגעת באמון של אותו הורה בביהמ"ש, ובמערכת כולה.
כאמור, אין כיום כללים המגדירים אם ומתי בית המשפט יפגוש את הילדים בעצמו. יש שופטים שמתנגדים לחלוטין לפגוש את הילדים והדיון מתנהל מבלי שביהמ"ש ראה או שמע את הילדים עצמם. יש שופטים שנוהגים, במקרים מסוייימים לזמן, את הילדים ללשכתם ואז הם פוגשים אותם ללא ההורים וללא ליווי של עורכי הדין מטעם הצדדים.
לא אחת עולה ביקורת קשה על נוהג זה של אותם שופטים שאינם בעלי הכשרה מקצועית לקיומן של פגישות כאלה.
 
הליכי גישור:
כאשר הצדדים בוחרים לנהל את הליכי הגירושין במסגרת הליך של גישור, ישנה אפשרות לנהל אותו בפני מגשר שהוא עו"ד או פסיכולוג או בפני צוות של מגשרים שאחד מהם עו"ד והשני בעל התמחות טיפולית. גם בהליכי גישור לא נהוג שהמגשר פוגש את הילדים בעצמו. כשהמגשר הוא עו"ד אין ערך מקצועי למפגש שלו עם הילדים באופן אישי. יתירה מזו, מעצם טיבו של הליך הגישור, על המגשר להיות ניטראלי והוא אינו יכול לנקוט עמדה, לטובת מי מהצדדים, ובטח שלא בשאלות הקשורות למחלוקות הקשורות להסדרים הכרוכים בילדים. לכן גם כשמדובר במגשר פסיכולוג הוא עלול למצוא את עצמו במצב של ניגוד ענינים. כמובן, שניתן להעזר גם כאן במומחים שיבחנו את האינטרסים של הילדים, אולם כאשר קיימת מחלוקת עקרונית ומהותית בין ההורים ביחס לשאלות כאלה, המגשר, מעצם חובתו להשאר ניטראלי, יכול למצוא את עצמו במצב בו יצפו ממנו להכריע בין דעותיהם החלוקות של ההורים, ולהיות במצב בו הוא עלול לאבד את הניטראליות שלו, לפחות בעיני הצדדים. מכל מקום בהליכי גישור, שמעצם טיבם מנוהלים בדרך של הסכמות, קל יותר להעזר במומחים ספציפיים שמלווים את המשפחה בהליכי הגירושין, תוך כדי הגישור ומסייעים להורים ולמגשר להגיע להסכמות מתאימות עבור אותה משפחה.
 
הליכי גירושין בשיתוף פעולה:
כאשר ההורים בוחרים לנהל את הליכי הגירושין במסגרת הליכי גירושין בשיתוף פעולה, אין מגשר ניטראלי ביניהם. לכל אחד מהם יש עורך דין שמייצג אותו במסגרת המשא ומתן עם הצד השני. כמו כן יש התחייבות שלהם לא לפנות לבית המשפט להכריע במחלוקת ביניהם.
בהליכי גירושין בשיתוף פעולה כל אחד מבני הזוג מלווה, בנוסף על עורכי הדין, גם על ידי יועץ גירושין שהוא פסיכולוג או עובד סוציאלי ואחד מהתפקידים המשמעותיים והברורים של היועצים הוא לבחון את מעמדם וצרכיהם של הילדים, מתוך ראיה מקצועית. במסגרת הליכים כאלה מתקיימות פגישות משותפות של בני הזוג עם יועצי הגירושין, כל אחד בנפרד עם היועץ שלו ושני בני הזוג עם שני היועצים ביחד, כדי לבחון את מעמדם של הילדים, טובתם והאינטרסים שלהם. כמו כן יש קשר מתמיד בין עורכי הדין ליועצי הגירושין ומתקיימות גם פגישות של בני הזוג עם כל חברי הצוות המקצועי ביחד.
אחד היתרונות של מעורבות יועצי הגירושין, בהליכי הגירושין בשיתוף פעולה, הוא היותם חלק מהצוות המלווה את בני הזוג לכל אורך התהליך. לא מדובר במומחים שפוגשים אותם באופן זמני ונקודתי. ליווי מתמשך כזה מעניק ליועצים את היכולת להכיר את בני הזוג והילדים היכרות מעמיקה יותר, ללוות אותם לאורך כל התהליך ולבחון פתרונות שונים כדי להגיע אל התוצאה המיטבית עבור הילדים ובני הזוג. גם לבני הזוג יש אמון רב יותר ביועצים המלווים מאשר במומחה שמתמנה באופן נקודתי בלבד.
במקרים חריגים יותר, נעזרים הצדדים והיועצים במומחה ילדים. מומחה כזה הוא מומחה ניטראלי שנבחר בהסכמה על ידי שני בני הזוג, בהמלצת יועצי הגירושין. מומחה כזה פוגש את הילדים ואת ההורים, ביחד ולחוד, הוא מעריך את הצרכים והבעיות שעולות ממפגשים אלה, והוא מנסה להביא את הצדדים להסכמות בשאלות הקשורות לילדים. מומחה הילדים נעזר גם ביועצים ומקבל מהם מידע וחומר רקע שהם קיבלו במהלך הליווי המקצועי שלהם, וכך הוא יכול להגיע למסקנות והמלצות מדוייקות יותר.
בשיטה הזו, אין מצב שבו ניתנת הכרעה בדבר מסוגלות הורית של מי מהצדדים ולא קיימת שיפוטיות או הערכה שלילית על מי מהצדדים. נהפוך הוא, במידת הצורך ניתן סיוע והכוונה להורים כיצד להתמודד עם הקשיים המלווים את תהליך הגירושין והתמודדות עם הקשיים של הילדים תוך כדי התהליך.
היועצים מכוונים את ההורים ביחס לעיתוי מסירת מידע חשוב לילדים, כיצד להעביר את המידע, מתי לתכנן את הפרידה והמעבר של אחד ההורים למגורים נפרדים, התמודדות עם קשיים של הילדים במסגרות השונות שבהן הם נמצאים ומתן מענה לכל הצרכים הרגשיים של בני הזוג וילדיהם.
בדרך זו ניתן לילדים המקום הראוי להם, מבלי לחשוף אותם להליכים משפטיים או למומחים חד צדדים, מבלי לגרום למצב שבו הם צריכים להביע את דעתם לטובת צד זה או אחר מתוך מחשבה וראיה ניטראליים ומקצועיים בלבד.
 
סיכום:
ניתן לאמר כי לאור עקרון "טובת הילד" מקומם של הילדים בהליכי הגירושים הינו משמעותי ביותר ויש להתחשב בטובתם. ככל שהילדים גדולים יותר יש משקל לרצונם. הדרך הנכונה ביותר להביא את דברם של הילדים אל שולחן המשא ומתן בין ההורים הינה בדרך של גישור או גירושין בשיתוף פעולה, כאשר התפקיד העיקרי בנושא זה מוטל על יועצי הגירושין המלווים את בני הזוג בתהליך או של מומחה הילדים הניטראלי.
 
האמור לעיל הינו בבחינת מידע כללי ואינו בא במקום התייעצות ספציפית עם מומחה מקצועי, ביחס לכל מקרה ומקרה.

הליכים משפטיים בביהמ"ש ובביה"ד:


כאשר הליכי הגירושין מתנהלים במסגרת הליכים משפטיים בבית המשפט או בבית הדין הרבני, הדיונים מתקיימים בדלתיים סגורות ואין זה מקובל שהילדים מופיעים לדיונים בפני בית המשפט או בית הדין. בבית המשפט לענייני משפחה קיימות יחידות סיוע, אשר מורכבות מפסיכולוגיות ועובדות סוציאליות, המוסמכות ומוכשרות לבחון שאלות ריגשיות הקשורות בסכסוכים משפחתיים, ובעיקר במעמדם של הילדים. במקרים הנדרשים, בית המשפט נעזר בחוות הדעת שלהם. כמו כן במקרים מסויימים נעזר בית המשפט בפקידי סעד אשר פוגשים את ההורים ואת הילדים וממציאים לביהמ"ש חוות דעת מטעמם. חוות דעת אלה, חסויות בד"כ מהצדדים ומגיעות לעיונו של בית המשפט בלבד, דבר שיוצר פגיעה קשה באמון של הצדדים בתוכנן של חוות דעת אלה. בשל העומס הרב של התיקים לעיתים לוקח זמן רב עד שמתקבלות חוות דעת אלה.

במקרים בהם עולה שאלה לגבי המסוגלות ההורית של אחד ההורים, לטפל או לקבל למשמורתו את הילדים, ניתן להעזר במומחים מטעם הצדדים אשר מגישים חוות דעת מטעם כל אחד מהצדדים וביהמ"ש אמור להכריע ביניהן, בד"כ באמצעות חוות דעת ניטראלית מטעמו. בהליכים כאלה, מעצם העובדה שכל אחד מבני הזוג פונה למומחה מטעמו, נעשים נסיונות של כל צד לגרור את הילדים לטובתו, מבלי לשקול את טובת הילדים עצמם ולעיתים תוך הסתה של הילדים כנגד בן הזוג השני. מדובר בהליך ארוך ויקר מאוד, ובסופו של דבר בית המשפט הוא זה שמכריע בעניין בהתאם לשיקול דעתו. הכרעה הקובעת כי לאחד מההורים אין מסוגלות הורית הינה הכרעה קשה הפוגעת באמון של אותו הורה בביהמ"ש, ובמערכת כולה.

בבתי הדין אין עדיין יחידות סיוע אולם ישנה כוונה להקים יחידות כאלה גם לבתי הדין הרבניים.

כאמור, אין כיום כללים המגדירים אם ומתי בית המשפט יפגוש את הילדים בעצמו. יש שופטים שמתנגדים לחלוטין לפגוש את הילדים והדיון מתנהל מבלי שביהמ"ש ראה או שמע את הילדים עצמם. יש שופטים שנוהגים, במקרים מסוייימים לזמן, את הילדים ללשכתם ואז הם פוגשים אותם ללא ההורים וללא ליווי של עורכי הדין מטעם הצדדים.

לא אחת עולה ביקורת קשה על נוהג זה של אותם שופטים שאינם בעלי הכשרה מקצועית לקיומן של פגישות כאלה.

הליכי גישור:

כאשר הצדדים בוחרים לנהל את הליכי הגירושין במסגרת הליך של גישור, ישנה אפשרות לנהל אותו בפני מגשר שהוא עו"ד או פסיכולוג. גם בהליכי גישור לא נהוג שהמגשר פוגש את הילדים בעצמו. כשהמגשר הוא עו"ד אין ערך מקצועי למפגש שלו עם הילדים באופן אישי. יתירה מזו, מעצם טיבו של הליך הגישור, על המגשר להיות ניטראלי והוא אינו יכול לנקוט עמדה, לטובת מי מהצדדים, ובטח שלא בשאלות הקשורות למחלוקות הקשורות להסדרים הכרוכים בילדים. לכן גם כשמדובר במגשר פסיכולוג הוא עלול למצוא את עצמו במצב של ניגוד ענינים. כמובן, שניתן להעזר גם כאן במומחים שיבחנו את האינטרסים של הילדים, אולם כאשר קיימת מחלוקת עקרונית ומהותית בין ההורים ביחס לשאלות כאלה, המגשר, מעצם חובתו להשאר ניטראלי, יכול למצוא את עצמו במצב בו הוא יהיה צריך להכריע בין דעותיהם החלוקות של ההורים, ולהיות במצב בו הוא עלול לאבד את הניטראליות שלו, לפחות בעיני הצדדים.

הליכי גירושין בשיתוף פעולה:

כאשר ההורים בוחרים לנהל את הליכי הגירושין במסגרת הליכי גירושין בשיתוף פעולה, אין מגשר ניטראלי ביניהם. לכל אחד מהם יש עורך דין שמייצג אותו במסגרת המשא ומתן עם הצד השני. כמו כן יש התחייבות שלהם לא לפנות לבית המשפט להכריע במחלוקת ביניהם.

בהליכי גירושין בשיתוף פעולה כל אחד מבני הזוג מלווה, בנוסף על עורכי הדין, גם על ידי יועץ גירושין שהוא פסיכולוג או עובד סוציאלי ואחד מהתפקידים המשמעותיים והברורים של היועצים הוא לבחון את מעמדם וצרכיהם של הילדים, מתוך ראיה מקצועית. במסגרת הליכים כאלה מתקיימות פגישות משותפות של בני הזוג עם יועצי הגירושין, כל אחד בנפרד עם היועץ שלו ושני בני הזוג עם שני היועצים ביחד, כדי לבחון את מעמדם של הילדים, טובתם והאינטרסים שלהם. כמו כן יש קשר מתמיד בין עורכי הדין ליועצי הגירושין ומתקיימות גם פגישות של בני הזוג עם כל חברי הצוות המקצועי ביחד.

אחד היתרונות של מעורבות יועצי הגירושין, בהליכי הגירושין בשיתוף פעולה, הוא היותם חלק מהצוות המלווה את בני הזוג לכל אורך התהליך. לא מדובר במומחים שפוגשים אותם באופן זמני ונקודתי. ליווי מתמשך כזה מעניק ליועצים את היכולת להכיר את בני הזוג והילדים היכרות מעמיקה יותר, ללוות אותם לאורך כל התהליך ולבחון פתרונות שונים כדי להגיע אל התוצאה המיטבית עבור הילדים ובני הזוג. גם לבני הזוג יש אמון רב יותר ביועצים המלווים מאשר במומחה שמתמנה באופן נקודתי בלבד.

במקרים חריגים יותר, נעזרים הצדדים והיועצים במומחה ילדים. מומחה כזה הוא מומחה ניטראלי שנבחר בהסכמה על ידי שני בני הזוג, בהמלצת יועצי הגירושין. מומחה כזה פוגש את הילדים ואת ההורים, ביחד ולחוד, הוא מעריך את הצרכים והבעיות שעולות ממפגשים אלה, והוא מנסה להביא את הצדדים להסכמות בשאלות הקשורות לילדים. מומחה הילדים נעזר גם ביועצים ומקבל מהם מידע וחומר רקע שהם קיבלו במהלך הליווי המקצועי שלהם, וכך הוא יכול להגיע למסקנות והמלצות מדוייקות יותר.

בשיטה הזו, אין מצב שבו ניתנת הכרעה בדבר מסוגלות הורית של מי מהצדדים ולא קיימת שיפוטיות או הערכה שלילית על מי מהצדדים. נהפוך הוא, במידת הצורך ניתן סיוע והכוונה להורים כיצד להתמודד עם הקשיים המלווים את תהליך הגירושין והתמודדות עם הקשיים של הילדים תוך כדי התהליך.

היועצים מכוונים את ההורים ביחס לעיתוי מסירת מידע חשוב לילדים, כיצד להעביר את המידע, מתי לתכנן את הפרידה והמעבר של אחד ההורים למגורים נפרדים, התמודדות עם קשיים של הילדים במסגרות השונות שבהן הם נמצאים ומתן מענה לכל הצרכים הרגשיים של בני הזוג וילדיהם.

בדרך זו ניתן לילדים המקום הראוי להם, מבלי לחשוף אותם להליכים משפטיים או למומחים חד צדדים, מבלי לגרום למצב שבו הם צריכים להביע את דעתם לטובת צד זה או אחר מתוך מחשבה וראיה ניטראליים ומקצועיים בלבד.

סיכום:

ניתן לאמר כי לאור עקרון "טובת הילד" מקומם של הילדים בהליכי הגירושים הינו משמעותי ביותר ויש להתחשב בטובתם. ככל שהילדים גדולים יותר יש משקל לרצונם. הדרך הנכונה ביותר להביא את דברם של הילדים אל שולחן המשא ומתן בין ההורים הינה בדרך של גירושין בשיתוף פעולה, כאשר התפקיד העיקרי בנושא זה מוטל על יועצי הגירושין המלווים את בני הזוג בתהליך או של מומחה הילדים הניטראלי.

 
ראשי   |   צור קשר   |   מפת אתר   |   אנחנו בפייסבוק
 
 
 
       
    כל הזכויות שמורות לאיליס - האגודה הישראלית לגישור ויישוב סכסוכים בע"מ 



 
בניית אתרים - ג'ינט פיתוח