ד"ר פרץ סגל-החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה והגישור

 
   
 החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה והגישור
הרצאה במעמד פתיחת שירותי הגישור בסניף ויצו בגבעתיים על ידי איליס  9 במאי 2016

מאת: ד"ר פרץ סגל
 
החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה נחקק, בין היתר, הודות להצעת חוק פרטית ח"כ מרב מיכאלי, שכיבדה אותנו בנוכחותה במעמד זה. על כך ברצוני לברך אותה ולהביע את הוקרה רבה על תרומתה לחקיקת חוק חשוב זה.

ההסדר שנקבע בחוק, שבני זוג לא יהיו רשאים להגיש תביעה בענייני המשפחה שביניהם אלא בקשה ליישוב סכסוך ופגישה ביחידת הסיוע,  הוצע למעשה בשנת 1986,  ב-"דוח הוועדה לבחינת יישום דיני המשפחה", בראשות השופט שינבוים ז"ל. על פי המלצת ועדה זו הוקם  בשנת 1995, בית המשפט לענייני משפחה, שבו יחידת סיוע, שמאוישת על ידי  עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים, ושתפקידה לתת "לבעלי דין, בעצמה או באמצעות אחרים ... שירותי אבחון, ייעוץ, טיפולי וגישור בענייני משפחה". החוק להסדר התדיינויות משנת 2014, שיכנס לתוקף ביולי השנה, מיישם המלצה נוספת של  הוועדה, שבני זוג יחויבו לפנות "לטיפול בבעייתם לפני הגשת תביעה כל שהיא הנובעת מקשרי הנישואין כולל מזונות וגירושין", דהיינו, ייעוץ במסגרת יחידת הסיוע. כדי להבטיח שהייעוץ יתקיים בגילוי לב, המליצה הוועדה שיחול חיסיון על ההליך ושהם לא יהיו רשאים להיות מיוצגים בייעוץ על ידי עורכי דין. 

התובנה של הוועדה והחוק להסדר התדיינויות היא, שהגשת תביעה לפני שבני הזוג בחנו, בעזרת בעל  מקצוע, את האינטרסים האמתיים שלהם בסכסוך המשפחתי פוגעת בטובתם. מכיוון שהמשפט מתנהל בדרך של מאבק שבו כל  צד מנסה לנצח, בעגה המשפטית "הליך אדברסרי". החל מכתב התביעה וכתב ההגנה בני הזוג פועלים: "לטעון טענותיהם ולזכות בדינם, ואין דבריהם בפני הערכאות המשפטיות משקפים בהכרח את הרגשתם האמתית", כלשון הדוח. לכן, עורכי ועורכות הדין מנסחים את מסכת העובדות והטענות המשפטיות בצורה חד צדדית, לחזק את העמדה המשפטית ולהגביר את הסיכויים לזכות במשפט. בנוסף, כדי לקנות את לב השופט או השופטת, הדברים מנוסחים תוך האדרת בן הזוג האחד והכפשת בן הזוג האחר, בפרט. כך, לדוגמה, התפשטה בארץ ובעולם התופעה שערב הגשת תביעה לבית המשפט מוגשת תלונה במשטרה נגד בן זוג על היותו אלים (במחוזות מסוימים נמצא שבכ-90% מהתביעות הוגשה תלונה במשטרה).

כדי למנוע מציאות זו, שהמוצא היחיד שהמדינה מעמידה לרשות בן זוג בסכסוך משפחה היא הגשת תביעה לבית המשפט, החוק מאפשר לבן זוג להסתייע בשירותי יחידת הסיוע, בלי שיחריף את הסכסוך בתביעה בשל החשש מ-"מרוץ הסמכויות". זאת, לפי המלצת "צוות היגוי לעניין הגישור בבתי המשפט למשפחה ובבתי הדין הדתיים", בראשות השופט שנהב, משנת 2004,  שבן זוג לא יהיה רשאי להגיש תביעה לבית משפט או לבית דין דתי, לפני שהוא מגיש בקשה ליישוב סכסוך ופגישת מהו"ת ביחידת הסיוע. מטרת פגישת המהו"ת היא לתת לבני הזוג, ראשית,  מידע על השלכות ההתדיינות בבית המשפט על בני הזוג, כולל השלכות נפשיות ורגשיות (עד כדי נכות נפשית ממוצעת של 15%, כפי שנמצא במחקר שנערך), ולהעמידם במיוחד על הנזק החמור שההתדיינות גורמת לילדים. במיוחד, שלמעשה גם פסק הדין אינו מיישב את הסכסוך: "פסקי הדין יכולים לקבע מי מהשניים נמצא צודק בעיני החוק או הדין, אך אין כוחם יפה לשכך את המחלוקת", כלשון דוח שינבוים. היות ובני הזוג יידרשו לצורך יישום פסק הדין להיות בקשר, בפרט כדי לדאוג לטיפול בילדים, פסק הדין שבו נקבע שאחד ניצח את השני אך מחריף את הסכסוך בין בני הזוג. כמו כן פסק הדין מבוסס על החוק הכללי ואינו מביא בחשבון את מצבם הספציפי של בני הזוג וילדיהם. כך לדוגמה, שנראה שח"כ מיכאלי תחלוק עליה, היא הוראת החוק שקובעת שילדים עד גיל 6 יהיו בחזקת האם בלבד, אלא אם כן קיימות סיבות מיוחדת שבגללן בית המשפט יורה אחרת.  כלומר, שגם כאשר שני ההורים טיפלו בילדים במשותף או שהאב טיפל בהם אף יותר מהאם, עדיין על בית המשפט לנהוג לפי הכלל שהאם תקבל את הילדים לחזקתה הבלעדית. כתוצאה מכך לא פעם ביכולת האם לדרוש תמורה כלכלית מהאב כדי שהוא יוכל להיות שותף בגידול הילדים (דוגמה נפוצה היא דרישה להעברת הבעלות על כל דירת המגורים לאם, גם כאשר היא נרכשה בכספי האב).  

שנית, מטרתה פגישת המהו"ת היא להסביר לבני הזוג על הדרכים האפשריות ליישוב הסכסוך בהסכמה, במיוחד גישור ויתרונותיו, ולבחון עם בני הזוג מה ההליך המתאים להם. בעניין זה סטה החוק מהמלצת דוח שינבוים, שמטרת הייעוץ היא לבחון אם יש אפשרות בעזרת מטפל לשקם את הנישואין או להביא את בני הזוג להסדר הוגן בעניין הגירושין. אם בייעוץ נמצא שיש טעם להפנותם לטיפול הם יהיו חייבים להיפגש עם המטפל, ואם הם לא יגיעו להסדר הוא יגיש לבית המשפט תזכיר על ההליך הטיפולי, כדי שלבית המשפט תהיה מידע על טיב הסכסוך בין   בני הזוג מבחינה טיפולית. השוני בין המלצת ועדת שינבוים לחוק משקף את ההתפתחות שחלה בשלושים השנים מאז הדוח, בהן  הוכרו יתרונות הגישור במשפחה והצטבר ניסיון מעשי רב בארץ ובעולם.

הגישור, בשונה מהליך משפטי או בוררות בו הכוח להחליט בסכסוך נמסר לצד שלישי,  מעניק לצדדים שליטה מלאה על ההליך ותוצאותיו. שכן, לכל צד זכות להפסיק את הגישור בכל עת ורק הם יכולים, בהסכמה משותפת, לקבוע את ההסדר בעניין הסכסוך. לכן החוק קובע, כי למגשר או למגשרת אין סמכות להחליט בעניין מסוים שבמחלקות או לתת חוות דעת על הגישור. בדרך זו מבטיח הגישור שבין הצדדים יתנהל משא מתן על האינטרסים האמתיים שלהם, היות ואין טעם לנסות לשכנע בגישור את המגשר או המגשרת מי מהם צודק. כך ההליך מכוון לסייע להם למצוא פתרון הוגן  שישרת בצורה מאזנת את האינטרסים של כל אחד מהם,  והם אף ינם נדרשים להתחשב בכללי המשפט. הסדר גישור אינו מבוסס אפוא על פשרה, שכן היא נעשית על סמך שקלול הסיכויים והסיכונים במשפט, בה כל צד מוכן לוותר כדי להימנע מהפסד שיהיה אולי גדול יותר. 
כדי להבטיח את האוטונומיה של הגישור מחיל החוק על הגישור חיסיון, למנוע מהצדדים ומהמגשר או המגשרת למסור לבית המשפט מידע שנסר בגישור. בכך מנתק לחלוטין החוק את הגישור מההליך המשפטי ומבטיח את גילוי הלב הנדרש מן הצדדים לצורך המשא ומתן בגישור, וניתן להם החופש לגבש הסדר לפי רצונם, על בסיס האינטרסים האישיים שלהם בלבד, בלי חשש שהדברים ייוודעו בית המשפט.

ייחודו של הגישור בענייני משפחה לעומת הגישור בכללותו, שבעיקרו הוא אינו מוסב על  הנושאים האובייקטיביים, כמו בסכסוך עסקי, אלא על היחסים הסובייקטיביים בין בני הזוג והקשר המשפחתי, היות והם נמשכים גם לאחר פתרון הסכסוך. משום כך מטרת הגישור במשפחה אינה הגעה להסכם על  הנושאים שבמחלקות, אלא לקדם את יכולת ההידברות בין בני הזוג, על יסוד ההכרה הדדית בנקודת המבט של בן הזוג השני, רגשותיו צרכיו ורצונותיו. בפרט, יצירת אמון בין בני הזוג שטובת ילדיהם לנגד עיניהם והיא שעומדת במרכז הגישור במשפחה – child focused mediation. רצון ההורים לדאוג לילדיהם היא הערובה לכך שהם יעדיפו לפעול בשיתוף פעולה ולשיכוך המריבה שביניהם, כולל בעניינים ממונים,  כדי למנוע פגיעה בילדיהם  – בפרפרזה לדברי ספר "חובת הלבבות", שאחר המעשים ימשכו הלבבות, אחר טובת הילדים ימשכו הלבבות ולא אחר הממונות.
לסיכום, בעוד שלפי דוח שינבוים, כאשר הצדדים לא הגיעו להסדר בטיפול, המטפל ימסור לבית המשפט תזכיר שיהיה כלי עזר לצורך ההחלטה השיפוטית, החוק להסדר התדיינויות מפנה את הצדדים לפתרון חוץ משפטי בגישור, הן מבחינת הפרוצדורה והן מבחינת תוכן ההסדר. ההפניה לגישור מבטאת את הכרת המחוקק באוטונומיה של המשפחה ושהמשפט אינו המסגרת המתאימה ליישוב סכסוך בענייני המשפחה. גישור שמעמיד את טובת הילדים במרכז יכולה להתקיים בו הידברות על בסיס משותף בין בני הזוג כדי להגיע לסכמות בדרכי שלום. לעומת זאת,  החלופה של  ההתדיינות בענייני המשפחה והילדים משמעותה למעשה, עיוות אהבת ההורים לילדיהם להשגת מטרות משפטיות, בדומה לדברי חנה ארנדט (בספרה "המצב האנושי"): "אהבה אינה יכולה שלא להיעשות שקרית ומעוותת כאשר משתמשים בה למטרות פוליטיות".  
 
ראשי   |   צור קשר   |   מפת אתר   |   אנחנו בפייסבוק
 
 
 
       
    כל הזכויות שמורות לאיליס - האגודה הישראלית לגישור ויישוב סכסוכים בע"מ 



 
בניית אתרים - ג'ינט פיתוח